פסק-דין בתיק ע"פ 8798/12

השופט נ' סולברג:

1.        ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי מרכז (תפ"ח 50201-11-11, כבוד השופטים נ' אחיטוב, מ' דיסקין ור' בן-יוסף) במסגרתו הורשע המערער בשני אישומים: בראשון הורשע בעבירה של מעשה מגונה בקטין לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין), בעבירה של מעשה מגונה על-ידי גרם מעשה לפי סעיף 348(ג) בנסיבות סעיף 350 לחוק העונשין, ובעבירה של הטרדה מינית לפי סעיפים 2 ו-3(א)(3) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998; באישום השני הורשע המערער בשלוש עבירות של מעשה סדום לפי סעיף 347(א)(1) לחוק העונשין, ובשלוש עבירות של מעשה סדום לפי סעיף 347(א)(1) וסעיף 350 לחוק העונשין. בגזר הדין הושת על המערער עונש מאסר של ארבע שנים וחצי לריצוי בפועל, 18 חודשי מאסר על-תנאי (לבל יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת פשע לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין) ו-12 חודשי מאסר על-תנאי (לבל יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת עוון לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין). כמו כן חוייב המערער בתשלום פיצוי לכל אחד משני המתלוננים בסכום של 30,000 ש"ח. הערעור מופנה נגד ההרשעה ולחלופין נגד גזר הדין.

עיקרי העובדות וההליכים

2.        כתב האישום שבו הורשע המערער נסב כאמור על שני אישומים נפרדים.

א. האישום הראשון

3.        העובדות המתוארות ביחס לאישום זה עניינן בשלושה אירועים מרכזיים:

אירוע ראשון - כשלוש וחצי שנים עובר ליום 20.11.2011 קרא המערער, אדם כבן 70, לש' (להלן: מתלונן א) שהיה באותה העת כבן 15 וחצי וביקש ממנו ללוותו לביתו. מתלונן א נעתר לבקשת המערער וליווה אותו עד לביתו ברח' מנחם 13 בבני ברק. כשהגיעו לכתובת האמורה, פנה המערער למתלונן א וטען כי ברצונו להציג לו "דבר מה" ולצורך כך הובילו למחסן וזה הלך בעקבותיו. כשנכנס מתלונן א למחסן, נעל המערער את הדלת מבפנים. המערער פנה לעבר מתלונן א והחל לנשקו בפניו ועל שפתיו, שלא בהסכמתו. בתגובה, החל מתלונן א להתפרע, התרחק מהמערער, פנה לכיוון הדלת וביקש מהמערער לשחררו. המערער פתח את הדלת ומתלונן א עזב את המקום.

אירוע שני - לאחר קרות האירוע המתואר לעיל, ובמועדים שאינם ידועים במדויק, עובר ליום 20.11.2011, נהג המערער להטריד את מתלונן א מינית כמפורט להלן: (א) המערער נהג לפנות למתלונן א בהצעות להתלוות אליו לחוף הים ולבוא עמו לביקור בכותל, תוך שהוא מדגיש את רצונו בקרבתו אליו; (ב) במועד שאינו ידוע במדויק, כשנה עובר ליום 20.11.2011 פנה המערער אל מתלונן א ושאלו מתי יגיע אליו, תוך שהוא מציין כי ברשותו נמצא מזרן המצוי במחסן, שנועד לצורך התמזמזות; (ג) כשבוע עובר ליום 20.11.2011 פנה המערער אל מתלונן א, שבו פגש בסמוך לבית הכנסת ברח' הרצוג ברמת גן ותפס בידו. מתלונן א ביקש מהמערער לעזוב את ידו, זה המשיך בשלו וציין כי הוא אוהב את זה. בהמשך התפתחה שיחה בין השניים, במהלכה שאל המערער את מתלונן א מתי יראה אותו וציין כי הוא רוצה להיות יותר קרוב אליו. אירוע שלישי - ביום 19.11.2011, בשעה 09:00 לערך, הגיע מתלונן א אל בית כנסת בבני ברק. המערער ששהה באותה עת בבית הכנסת התיישב ליד מתלונן א, תפס בידו והכניסה אל מתחת לטלית שעטה על גופו. בהמשך הניח המערער את ידו של מתלונן א על איבר מינו, מעל למכנסיו. בתגובה, הסיט מתלונן א את ידו וביקש מהמערער לחדול ממעשיו אלה.

ב. האישום השני

4.        גם העובדות המתוארות ביחס לאישום זה עניינן בשלושה אירועים מרכזיים:

אירוע ראשון - במוצאי שבת, כשנה עובר ליום 20.11.2011, בבית כנסת בבני ברק, פנה המערער אל א' (להלן: מתלונן ב) שהיה באותה עת כבן 14 וחצי והציע לו להתלוות אליו ל'סעודה שלישית'. מתלונן ב נעתר לפנייתו. בהמשך הלכו השניים לבית כנסת אחר בבני ברק ושם החל המערער למשש את אוזנו של מתלונן ב. בהמשך, תפס המערער באוזנו של מתלונן ב, הובילו אל מחוץ לחדר והחל למשש את גופו, קרי - את רגליו, את חזהו ואת איבר מינו, מעל בגדיו, לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני. בסוף המעשה הזהיר המערער את מתלונן ב לבל יספר דבר למאן דהוא.

אירוע שני - כשנה עובר ליום 20.11.2011, במספר אירועים שמועדם אינו  ידוע במדויק, נהג המערער לפנות למתלונן ב בבקשה להתלוות אליו על מנת שיסייע לו בגניזה במחסן, וזה היה נעתר לבקשה. בהגיע מתלונן ב למקום, נהג המערער לנעול את דלת המחסן ולהפשיט את מתלונן ב ממכנסיו ומלבניו ולהכניס את איבר מינו של מתלונן ב לפיו עד שמתלונן ב היה מגיע לסיפוק מיני. בשלוש הזדמנויות אחרות, נעמד המערער מאחורי המתלונן, הצמיד את גבו של מתלונן ב לבטנו והחדיר את איבר מינו אל פי הטבעת של מתלונן ב.

אירוע שלישי - כשבוע עובר ליום 20.11.2011, בשעה 22:30 או בסמוך לכך, הוביל המערער את מתלונן ב למחסן, פתח את חולצתו, מישש את חזהו ואמר לו "ככה תעשה לחברה שלך ככה תעשה לאשתך", או מילים בעלות משמעות דומה. בהמשך, ביקש המערער לפתוח את רוכסן מכנסיו של מתלונן ב. או אז, השתחרר מתלונן ב מאחיזת המערער ונמלט מהמקום. 

עיקרי הכרעת הדין

כללי

5.        בית המשפט המחוזי ציין כי אף שניתן היה לקבל את עדות המתלונן האחד כתימוכין הדדיים למהימנות האחר בדרך של "עדות שיטה" או בשל "דפוס פעולה כללי זהה", העדיף לנקוט בגישה זהירה ולא ללכת בדרך זו בשל השתלשלות האירועים שקדמה להגשת התלונות בתיק זה, אשר כללה אינטראקציה בין המתלוננים לבין עצמם ובינם לבין עדי תביעה אחרים.

האישום הראשון

6.        בית המשפט המחוזי קבע כי התרשם ממהימנות בלתי-מסוייגת ביחס לעדותו של מתלונן א. בהקשר זה, צויין כי ניכר היה בעדותו כי הוא משחזר כמיטב יכולתו פרטי אירועים שחווה, מבלי לעשות ניסיון כלשהו להעצימם, או להשחיר את פני המערער. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי וציין כי תימוכין למהימנות דבריו של מתלונן א מצויים בראיות נוספות מלבד עדותו. ביחס לגרסת המערער, ציין בית המשפט המחוזי כי זו מעוררת שני קשיים עיקריים. האחד, עניינו בסבירות תיאור הפרטים באשר ליחסיו עם מתלונן א; השני, עניינו בפער שבין התיאור לבין האופן שבו נפרשו הדברים בחקירותיו ובעדותו, לרבות הסתירות הפנימיות שנמצאו בדבריו. כך, למשל, הדגיש בית המשפט המחוזי את העובדה כי כשנשאל המערער על אופן התפתחות גרסתו הציג שני הסברים: האחד, כי זכרונו פגום; השני, כי לא היה מרוכז בעקבות האירועים ועל כן כשל בהתנסחותו בחקירה במשטרה. מכאן הסיק בית המשפט המחוזי כי עדותו של מתלונן א והפרטים הנכללים בה מגבשת תמונת מציאות בעלת היגיון פנימי, קוהרנטיות ועקביות, הנתמכת בחיזוקים מתאימים. לעומת זאת, עדותו של המערער הותירה רושם מתחמק, בלתי אמין בעליל, והתאפיינה בשינויי גרסה תדירים. נקבע כי אין אפשרות ליתן כל אמון בגרסת המערער הנשמעת מופרכת על-פניה. כיוצא בדברים הללו, קבע בית המשפט המחוזי כי הוכחה למעשה התשתית העובדתית בעדותו של מתלונן א.

7.        לאחר שנקבע כי מעשיו של המערער מקיימים את היסוד העובדתי והנפשי של העבירה, הורשע המערער באירוע הראשון וכן באירוע השלישי בעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין ובעבירה של מעשה מגונה לפי סעיפים 348(ג) ו- 350 לחוק העונשין. באשר למפגשיו הנוספים עם מתלונן א, קרי - האירוע השני, הורשע המערער בעבירה של הטרדה מינית לפי סעיפים 2 ו-3(א)(3) לחוק למניעת הטרדה מינית.